בזמן של מגיפה, בו המרחב החיצוני נתפס כדיסטופי והמרחב הביתי המוגן לכאורה נחווה כקלסטרופובי, מתעוררות בנו תחושות של חרדה, ניכור ואבדן. האיסור על מגע מוביל אותנו לחיפוש אחר אופציות חדשות לתקשורת המבטאות כמיהה לקרבה ושייכות, אך לעיתים רק מעצימות את תחושת הבידוד והבדידות הגיאוגרפית והגופנית.

בזמן סגר הקורונה, התבקשו הסטודנטים של בית הספר לקולנוע וטלוויזיה ע"ש סטיב טיש ליצור סרטים המבטאים, בדרך יצירתית ואף הומוריסטית, את מבנה הרגשות של הקיום המפוצל, המרחק והפרידה- המאפיין ימים אלה - כמו גם את הניסיון לגשר על כל אלה דרך הקולנוע.

הסרטים:

נראה לי שזה מספיק, לא?, בימוי: אמילי שיר סגל

לכבוד ההיסטוריה, בימוי: תאי ענבר

אאוט אוף טאצ', בימוי: נעמה לוריא