שופטים

שירי נבו פרידנטל היא במאית, תסריטאית ומרצה לתסריטאות, בוגרת לימודי קולנוע במנשר ובעברה עורכת דין פלילית – בוגרת הפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל אביב. ב2022 נערכה הבכורה של סרט הביכורים שלה ״כל מה שאני יכולה״ בפסטיבל ירושלים. הסרט הופץ בארצות הברית ועדיין עושה את דרכו בעולם. ״כל מה שאני יכולה״ הוא למעשה פיתוח של סרט הגמר שלה ״תובעת״ שהשתתף בפסטיבל הסטודנטים הבינלאומי באוניברסיטת תל אביב ב2015. בימים אלו שירי עובדת על סרט נוסף באורך מלא וסדרת טלויזיה.

ג'ודית לו-לוי נולדה בפריז ב1985, והקימה את חברת ההפקות Les Films du Bal ב2011 לאחר שסיימה את לימודייה. ביחד עם איב רובין, השתיים הפיקו מאז 2016 סרטים כמו אטלנטיק של מאטי דיופ והברך של נדב לפיד, שזכו בפרס הגדול של הפסטיבל ובפרס צוות השופטים בפסטיבל קאן ב2019 ו2021, בהתאמה. בנוסף לכך, הפיקה לו-לוי גם מספר סרטים קצרים וסרטים ארוכים אחרים, כמו נערת זומבי, של ברטראן בונלו.

בעשורים שחלפו מאז שהחלה לעבוד ב-AFI FEST  ואז כסגנית מנהל פסטיבל הסרטים בלונדון, רוזה בוש צברה מגוון רחב של ניסיון במכירות, הפצה והפקה של סרטים עצמאיים, ביניהם אהבה נושכת, ילדים של אף אחד, בואנה ויסטה, ואבודים בלה-מנצ'ה. במהלך זמנה בHBO, היא הוסיפה לקטלוג החברה את מריה הלבנה, אלפנט ואמריקן ספלנדור..היא חברה באקדמיה האמריקאית לקולנוע לאמנויות ולמדעים וחברה בוועדת האירועים האירופית.
עם חברת הייעוץ שלה Rosa Bosch International היא הייתה מעורבת ביחד עם מאט דילון בבימויו של הסרט התיעודי El Gran Fellove, וגם בסרט זוכה פרס הברלינאלה והמועמד לאוסקר "נערה שקטה". בציפייה לתוצאות הברקזיט היא עברה לוולנסיה (ספרד) בשנת 2021.

סבניה בוטגר מנהלת את פסטיבל הסרטים מקס אופולס פרייס, פסטיבל הסרטים הכי חשוב ליוצרים מתחילים בגרמניה. בנוסף, סבניה מלמד באוניברסיטאות ובתי-ספר לקולנוע, ושופטת מנוסה בפסטיבלים שונים ורבים. היא מייעצת לקולנוענים על שיטות הפצה והייתה ממייסדות AG Filmfestival, הארגון הארצי לפסטיבלים בגרמניה.

סבניה נולדה בברלין ב1988, ולמדה קולנוע באוניבסריטה בבלסברג קונרד וולף. אחרי שעבדה עבור ועם מנהלי פסטיבלים שונים, קיבלה לידיה את תפקיד ניהול הפסטיבל בסארברוקן ב2016. לפני כן, צברה ניסיון בפרוייקטים שונים בתעשיית הקולנוע וטלויזיה, כמו אנדמול שיין גרמניה ובחברת ההפקות הברלינאית "אחד שניים הפקות".

יונה רוזנקיאר נולד ב1981 בקיבוץ יחיעם, בוגר החוג לקולנוע באוניברסיטת תל-אביב. מומחה בננות ומציל במקצועו.
סרטיו הקצרים הוקרנו בתחרות הקצרים הרשמית של פסטיבל קאן, שבוע הבמאים בקאן, טורונטו, ונציה, קלרמון-פראן, פסטיבל הסטודנטים ועוד.
סרט הביכורים שלו, "הצלילה" (2018), זכה ב2 פרסים בפסטיבל לוקרנו, 4 פרסים בפסטיבל ירושלים כולל הסרט הטוב ביותר, והוקרן בפסטיבל טורונטו, AFI, סיאטל, וורשה ורבים אחרים. סרטו השני, "הדרך לאילת" (2022), נבחר לאטלייה בקאן, זכה בפרס הראשון במעבדה של סם-שפיגל, ב3 פרסים בפסטיבל ירושלים כולל זכייה נוספת בסרט הכי טוב, והיה מועמד ל11 פרסי אופיר. בנוסף, יצר את סדרת הדרמה-היומית "הקיבוצניקים", שהייתה הסדרה הכי נפצית של הוט בשנת 2020.

מבקרת, חוקרת ויוצרת. עד כה ארבעה מספריה ראו אור – שניים מהם, אודות הקולנוע חרדי (״הקולנוע החרדי״ ו״קולנוע משלהן – הגל הנשי החדש של הקולנוע החרדי״, הוצאת רסלינג). כתבה ביקורות ומאמרים על קולנוע במגוון במות, כתבה תסריטים, שירים וסיפורים קצרים, שימשה כשופטת בפסטיבלי קולנוע בארץ ובחו"ל, כמרצה, כלקטורית וכמנטורית בקרנות הקולנוע. כיהנה כחברה במועצת הקולנוע הישראלית וכיום חברת מועצת הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו. בימים אלה עוסקת במחקר בתחום הפילוסופיה של הקולנוע ועובדת על סרט עלילתי באורך מלא.

ב-2012, לאחר למעלה מ-20 שנה כמפיצת סרטים, הקימה דומיניק ולינסקי את חברת ההפקה והייעוץ DW. מאז 2013, ולינסקי אצרה והפיקה את הפרויקט The Factory שהוצג מדי שנה במסגרת "שבועיים של במאים" בפסטיבל קאן. הפרויקט כלל שורה ארוכה של סרטים שצולמו בטאיפיי, דנמרק, פינלנד, צ'ילה, דרום־אפריקה, לבנון, תוניסיה וסרייבו, וכרגע מושהה בשל המגפה. ולינסקי היא חברה באקדמיה האמריקאית לקולנוע, ומשמשת שופטת ומרצה בקרנות וסדנאות ברחבי העולם. בין היתר, ולינסקי הפיקה סרטים בסרי לנקה, איראן, מיאנמר, דרום אפריקה, ישראל ובנגלדש. חברת DW מפתחת סרטים בישראל, הודו קניה ובהוטן…

אלעד קידן הוא קולנוען ומרצה. בוגר סם שפיגל ואוניברסיטת תל אביב, סרטו הקצר ׳המנון׳ זכה בפרס הראשון בתחרות הסינפונדסיון בפסטיבל קאן וכן בתחרות הישראלית של פסטיבל הסטודנטים. סרטו הארוך ׳היורד למעלה׳ השתתף בבחירה הרשמית של פסטיבל קאן 2015, זכה בפסטיבל חיפה ובשלושה פרסי אופיר. בשנת 2018 סרטו הקצר "משאלה וחצי" השתתף בתחרות הסרט העצמאי הקצר בפסטיבל הסרטים הבינלאומי בחיפה ובפסטיבל לסרטי סטודנטים. משמש כמרצה לקולנוע בסם שפיגל, מנשר, ומכללת ספיר. הבמאי האיראני מוחסן מחמלבף ציין כי הקולנוע של קיידן מתאפיין ב-'מבט מקורי וצלול על האבסורדיות של הקיום'.

בוגרת תואר ראשון בהצטיינות מהחוג לקולנוע וטלוויזיה באוניברסיטת ת"א, סרט הסטודנטים שלה "שתיקה" הוקרן בתחרות הסינפונדנסיון, פסטיבל קאן. סרטה העלילתי הראשון באורך מלא "למה עזבתני" הוקרן בתחרות אוריזונטי בפסטיבל ונציה, שני הסרטים השתתפו בפסטיבלים נוספים בארץ בעולם וזכו בפרסים. סרטה הקצר "הגיע הזמן שתמותי כבר" הוקרן בסלאמדאמס וקרקוב, זכה בפרס בסרט הקצר הטוב ביותר בפסטיבל דרום, בפסטיבל חיפה ובתחרות הסרט הקצר העצמאי פסטיבל הסטודנטים, מועמד פרסי אופיר. "ציפורה ורחל לא מתות", סרט דוקומנטרי באורך מלא שצולם במשך 16 שנה, זוכה מעבדת הראף-קאט של דוקאביב 2021, יוקרן בבכורה בתחרות הרשמית של דוקאביב 23. "טליתא קומי", הפיצ'ר העלילתי השני שלה, נמצא בפרה פרודקשיין (פותח במסגרת חממת סם שפיגל לקולנוע בינלאומי בירושלים, ברלינלה סקריפט סטיישן וכן ברזידנסי ברלין 3 חודשים 24/7). הדר משמשת כעורכת תסריטים בקרנות הקולנוע, היא עובדת ומתנדבת עם נשים במעגל הזנות ומשפחות פלסטיניות במצוקה.

כריסטוף לפארק עובד בתעשיית הקולנוע מאז 1990, ומתמחה בארגון ופרוגרמציה של פסטיבלי קולנוע. עבד בפסטיבל הבינלאומי לסרטי במאיות בקרטיי. מאז 2007 מכהן כנגיד בפסטיבל שבוע המבקרים, מסגרת הצד בפסטיבל קאן. נבחר לתפקיד הניהול בסינמד ב2016. בנוסף, לפאר חבר באקדמיה האירופאית לקולנוע מאז 2019.

במאי וחוקר קולנוע, בוגר בית הספר סם שפיגל לקולנוע וטלוויזיה ובעל תואר שני מהחוג לבלשנות באוניברסיטה העברית. עבודת המחקר שלו לדוקטורט בחוג ללימודי איטליה וצרפת באוניברסיטה העברית עוסקת בשפה קולנועית ובחקר שפות חזותיות (הירוגליפים, מאיה והכתב האסיאתי) שנזכרו בהשוואה לצילום קולנוע. מרצה במחלקה לאמנויות המסך בצלאל ומנהל את המכינה של סם שפיגל בירושלים המזרחית. סרט הגמר שלו "סיור מודרך" זכה בפרס הראשון בתחרות הבינלאומית של הפסטיבל הבינלאומי לסרטי סטודנטיות וסטודנטים (2010).

אמנית וידאו ומולטימדיה, קולנוענית ומרצה העובדת ברצפים הנעים בין האישי לציבורי. פתיר משלבת בעבודותיה פיתוח תוכנה, אנימציה תלת מימד, אינטליגנציה מלאכותית ופרקטיקות דוקומנטריות.
פתיר נולדה ב1984 בניו-יורק. היא בוגרת המחלקה לאמנות מאקדמיה בצלאל 2011 ובוגרת התואר השני לאמנות ניו-מדיה מאוניברסיטת קולומביה שבניו יורק 2015. סרטה "החולמים", נוצר בהזמנת Danscape Projects בניו-יורק, וזכה בפרס הראשון בתחרות לקולנוע ניסיוני ווידאו ארט בפסטיבל ירושלים. התערוכה האחרונה שלה, "אבא שלי בענן" הוצגה השנה בCCA תל-אביב יפו.

בוגר המחלקה לאמנות בבצלאל, ובעל ניסיון של למעלה מעשור ביצירה ותפעול של פרויקטים בינתחומיים, אמנות מחויבת חברתית וחינוך בלתי פורמלי. בין 2007-2015 היה קסמי-אילן חבר בצוות המרכז הישראלי לאמנות דיגיטלית. כמו כן, היה מיוזמי ומפעילי ״פרויקט ג׳סי כהן״ – פרויקט של אמנות הפועלת מתוך תחושת אחריות ושותפות לחברה בה היא מתקיימת. החל מ-2015 מנהל קסמי אילן את משכן האמנים בהרצליה. משכן האמנים הרצליה הוא מרחב פעולה יצירתי ומשתנה תדיר התומך ביצירה, הפקה, הצגה והפצה של אמנות עכשווית. לשם כך הוא מפעיל תוכניות שהות אמן, חלל תצוגה וחללי עבודה לאמנים.

אלפרשטיין היא אמנית רב-תחומית, יוצרת פרפורמנס וידאו וקולאז׳. במוקד העניין שלה נמצא המפגש בין הקולנועי לפרפורמטיבי, והאופן שבו הם מאירים או משבשים זה את זה.
אלפרשטיין הציגה את עבודותיה בתערוכות ובפסטיבלים בישראל, באירופה ובמזרח אסיה. סרטה הקצר Home Movie הוא הסרט הזוכה לשנת 2021 בפסטיבל Videodrunk לקולנוע אלטרנטיבי שבאונטריו, קנדה. עבודות הוידאו שלה הוקרנו בביאנלה לאמנות בקובנה ליטא, ב- NEXT! פסטיבל דוק-אביב, וב-D’EST פלובדיב בולגריה. אלפרשטיין זכתה למענקים על יצירתה מקרן רבינוביץ׳, המפעל לפרוייקטים מיוחדים של עיריית ת״א ומקרן הפיס לאמנות ותרבות. תערוכת היחיד האחרונה שלה, ׳פְּנִים׳, הוצגה בבית ליבלינג בת״א. כעת היא יוצרת פרוייקט חדש במסגרת חממת פיס לאמנות בגלריה ״המקרר״ בת״א.

אומן חזותי תלת -מימדי וקומפוזיטינג עם למעלה מ-18 שנות ניסיון ביצירת פרסומות, סרטי תדמית, סדרות טלוויזיה, סרטי קולנוע וחוויות אינטראקטיביות. לאלון מומחיות באפקטים ויזואליים סימולציות, קומפוזיציה והנפשה באמצעות התוכנות: MAYA ,AFTER AFFECT & UNREAL 5.

מועמד 4 פעמים לפרסי האקדמיה, זכיה בפרס האמי לעונה הראשונה של טהרן. חלק מעבודותיו האחרות – חוויה אור קולית במרכז המבקרים של ים המלח, סדרת פרסומות תדיראן עם הכוכב מורגן פרימן, סרטו הראשון של הבמאי מאור זגורי – "בתולים" ועוד..

מעצבת ואמנית ויזואלית עטורת פרסים עם ניסיון של למעלה מעשור בתעשיית העיצוב. היא למדה תקשורת חזותית בשנקר והתמחתה בתוכנית הקיץ באיור בSVA בניו יורק.נועה בעלת סטודיו בוטיק לעיצוב ומיתוג סרטים, סדרות ותערוכות ומתמחה בעיצוב בתנועה. הסטודיו מייצר פתיחים גרפים, מיתוג לסרטים ולסדרות, קליפים מאוירים, פרומואים לטלוויזיה, מיתוג ערוצים ועוד. נועה תרמה את כישוריה היצירתיים להמון הפקות קולנוע וטלוויזיה ושיתפה פעולה עם חברות מובילות בתעשייה בארץ ובעולם. עבודתה זיכתה אותה במספר פרסים, כולל פרסי PromaxBDA בניו יורק. בנוסף לעבודתה בעיצוב, נועה היא גם אמנית שהציגה את עבודותיה בתערוכות ובגלריות. בנוסף היא גם מרצה ושיתפה את מומחיותה בהרצאות, בשיעורים אקדמיים ובכנסים מקצועיים שונים.

יוצרת הנמצאת על התפר שבין עיצוב וטכנולוגיה (או בקצרה: Creative Technologist). בימים אלה היא משמשת כ-Head of XR בחברת Resight, סטארטאפ טכנולוגי שעוסק בפיתוח מנוע מרחבי ליצירת חוויות AR מתקדמות. בעלת תואר שני בפיתוח ועיצוב משחקי מחשב משנקר, שם היא מלמדת פיתוח ועיצוב בטכנולוגיות מרחביות (Extended reality). בעלת סטודיו עצמאי, יוצרת וגיימרית.

יאיר רוה הוא מבקר הקולנוע של "כלכליסט" ובעל בלוג הקולנוע הפופולרי, "סינמסקופ". פודקאסט הקולנוע שלו אירח כמה מהיוצרים החשובים בארץ ובעולם. ביקורותיו התפרסמו ב"העיר", "פנאי פלוס" ו"מאקו". רוה הוא אחד מיוצרי הסדרה התיעודית "חגיגה לעיניים, סיפורו של הקולנוע הישראלי" ושל סדרת הדרמה "קטמנדו".

מתן שירם עוסק במלאכת כתיבת הסיפור מזה למעלה מ-20 שנה. תחילה כעיתונאי, לאחר מכן כמבקר קולנוע, ובהמשך כתסריטאי, כבמאי, כעורך תסריט, כלקטור בקרנות קולנוע, וכמנחה סדנאות כתיבה לקולנוע ולטלוויזיה. בשנים האחרונות מתמקד בסוגיות מחקר מרכזיות בתחום הכתיבה – מחקר עומק על עיצוב ופיתוח דמויות, וכן בהוראה על בסיס הגישות והתאוריות אותן הוא מפתח.

משנת 2016 מכהן כחבר הנהלת איגוד תסריטאי הקולנוע והטלוויזיה בישראל.

חגית בת-אליעזר – משוררת, מתרגמת, עורכת שירה, מבקרת קולנוע ותיאטרון. חברה בפורום מבקרי הקולנוע בישראל, באקדמיה לתיאטרון עצמאי ותיאטרון פרינג'. מפרסמת מידי שבוע רשימות ביקורת על סרטים, הצגות, מופעי מחול, תערוכות באתר "יקום תרבות". פרסמה 4 ספרי שירה בהוצאת "כרמל":
"השקת ספינת צִפִּיָּה" (2008), "התנסויות" (2012), "בעזרת חברים" (2016), "כח משיכה" (2020)."
בעלת תואר שני במתמטיקה, עובדת בתעשיית מחשבים.