הומנה קורפוס

גוף מצויר של אישה, המבוסס על דימויים מצולמים ומדומיינים, נמצא לבדו בחדר. באמצעות מחוות יומיומיות וצרכים בסיסיים, הוא מגלם קיום מבודד, שבו השגרה טבולה במשבר, והאינטראקציה עם העולם החיצון נותרת דיגיטלית, מתווכת על ידי מסך. המרחב הפיזי נחשף בתנועת גלילה, מתמוסס לממדים חלומיים, והופך לסביבה קוסמית וסוריאליסטית.