"לעולם לא ייוודע כיצד יש לספר את זה, אם בגוף ראשון או שני, או בגוף שלישי רבים, או אולי להמציא בלי הרף צורות חדשות, שאף הן לא יועילו"
(מתוך "הרוק של השטן", מאת חוליו קורטאסר)

אתגרים ולבטים רבים נכונים ליוצר סרטים בבואו לעבד יצירה ספרותית לבד הקולנוע. מהי מהות הזיקה בין שתי האמנויות? כיצד להפוך מילים ומשפטים לדימויים חזותיים? איך לייצג מחשבות והרהורים פנימיים בדרך מוחשית?

שאלות אלה ורבות נוספות מעלה הבמאי מיכאלנג׳לו אנטוניוני בסרטו ״יצרים״ (Blow-Up) – אחת מיצירות המופת של המודרניזם בקולנוע. אנטוניוני והתסריטאי טונינו גוארה עיבדו הסיפור הקצר ״הרוק של השטן״, מאת הסופר הארגנטינאי חוליו קורטאסר, בדרך חופשית ומלאת תעוזה, ובמקום להיצמד לעלילה, השתמשו בו כמצע רעיוני ותוכני. דרכו, הרהרו על מלאכת בניית הסיפור בקולנוע – כיצד סדרת אירועים אקראית מתארגנת בצורת סיפור? כמה מזה תלוי בנקודת מבטו של הצופה? ומעל לכל, מתי הוא מתחיל להטיל ספק במה שרואות עיניו?

במסגרת הסדנה, יצרו סטודנטים מבית הספר לקולנוע וטלוויזיה ע״ש סטיב טיש, באוניברסיטת תל אביב, סרטים על פי סיפור זה. בעזרתו, פירקו ובחנו מחדש את הדרכים השונות לספר סיפור בקולנוע, והתמודדו עם האתגרים השונים בעיבוד של יצירה קיימת.

מנחה הסדנה: יוסף פיצ'חדזה