נקודת תצפית: התחרות לאמנות וידאו וקולנוע ניסיוני

מסגרת ״נקודת תצפית״ היא במה חדשה עבור הדור הצעיר של אמני הוידאו והקולנוע הניסיוני בארץ.

שמונה העבודות המשתתפות במסגרת נבחרו לאחר סקירה של כ-130 עבודות שהוגשו לנו על ידי אמנים ואמניות צעירים, סטודנטים ובוגרים טריים של בתי הספר לאמנות ולקולנוע בארץ ובעולם – מביה״ס לקולנוע וטלוויזיה ע״ש סטיב טיש, דרך המחלקות לאמנות בבצלאל ושנקר, ועד למכון מרילנד לאמנות ואוניברסיטת קליפורניה בלוס אנג׳לס.

העבודות המשתתפות מציגות מנעד רחב של תמות המעסיקות את דור האמנים החדש: זהות, הגירה, קיטוב פוליטי ויחסי כוחות בין-מגדריים. כולן תמות בולטות גם בקולנוע המסורתי העכשווי, אך צפייה בעבודות בזו אחר זו חושפת דרך שונה בתכלית להתמודד עמן. העבודות משקפות, כל אחת בדרכה, את הקושי שביצירת קולנוע או אמנות בזמן הזה, זמן המאופיין בשינויים תכופים, חוסר ודאות, היעדרו של מסד יציב.

היעדרה של קרקע מוצקה ניכרת יותר מכל בעבודות השונות. בלעדיה מתקשים היוצרים להמשיך ולהישען על מושגי יסוד תרבותיים כמו סיפור ונרטיב, סובייקט ואובייקט, חלל וזמן, ונאלצים להגדיר בעצמם את נקודת התצפית שלהם ביחס למציאות נטולת העוגנים. 

זו יכולה להיות נקודת התצפית הנזילה של הפרט בעידן הדיגיטלי, אשר עומד בפני שפע הזדמנויות לברוח מהקיום האנושי ומבדידותו אל תוך ספרה וירטואלית (״שלט החוצות״, אור אריאלי). זו יכולה להיות נקודת תצפית משולבת של שתי עדויות המנהלות רשומון נואש על פגישה קצרה ומקרית (״מורנדו״, שיר הנדלסמן), או נקודת תצפית חיצונית על אירוע אלים, המנסה וכושלת שוב ושוב לגשת לאמת שבבסיס הדברים (״פראבדה״, יעל סלומה).

זו יכולה להיות נקודת תצפית ״תיירותית״ על נופה החברתי-כלכלי המשתנה של ישראל – המתאבלת על עברה הסוציאליסטי שהלך ואיננו עוד (״מת מס׳ 57״, ארנון רבין), מייחלת לעתיד אוטופי-רדיקלי שלעולם לא יתגשם (״יום אחר״, שי דרור), או חומקת מהמציאות אל האשליה הקולנועית (״המערה״, אלה ספקטור).

זו אף עשויה להיות נקודת תצפית צבאית, אלימה ומעוררת אימה, הרואה במצלמה כלי נשק אסטרטגי ביחסי כוחות בין-מגדריים (״רוברט״, שאשא דותן), או במאבקים פוליטיים (״אאוט״, אלון סהר).

כמכלול, העבודות מציגות ניסיונות שונים לנסח עמדות פואטיות חדשות, אשר אינן מסתפקות בהצגת דימויים של המציאות העכשווית, אלא נוקטות עמדה ביחס אליהם. הן שואלות שוב ושוב על מקומם של הקולנוע והאמנות ברגע העכשווי, אך ממאנות לספק תשובות פשוטות.

התחרות התאפשרה הודות לתרומתה האדיבה של מיקי רויטמן

אאוט

אלון סהר / 27 דק'
גיא, משוחרר טרי מצה״ל, משמש כ״חפרפרת״ בארגון זכויות אדם, ומנצל את מצלמתו ביעילות ככלי ללוחמה פסיכולוגית, הן

המערה

אלה ספקטור / 5 דק'
בסגנון המחקה סרטי טבע אשר נוטים להציג מקומות ראשוניים, פראיים ונסתרים מהעין, מוצגת מערת קריסטלים אפלולית ומסתורית.

יום אחר

שי דרור / 17 דק'
בשנת 1918 פרסם בוריס שץ את ספרו ״ירושלים הבנויה, חלום בהקיץ״, המתאר חזון אוטופי של העיר ירושלים

מורנדו

שיר הנדלסמן / 6 דק'
שתי עדויות על פגישה מקרית בתחנת דלק, בין בני זוג לשעבר, שהיו נשואים במשך עשרים שנה ושמרו

מת מס׳ 57

ארנון רבין / 8 דק'
בשוט הסיום האיקוני בסרט ״הנוסע״ של מיכאלנג׳לו אנטוניוני יוצאת המצלמה באיטיות מבעד חלון החדר ומפנה את המבט

פראבדה

יעל סלומה / 6 דק'
מספר שנים לאחר שהיגר מבלארוס לישראל, מורשע אדם בשוד אלים של נערה צעירה, ונכלא לשנה וחצי. הנאשם

רוברט

שאשא דותן / 13 דק'
שאשא מפרסמת מודעה בעיתון אמריקאי ומזמינה אנשים לחלוק איתה את השקפת העולם שלהם. אחד המגיבים הוא רוברט,

שלט החוצות

אור אריאלי / 13 דק'
אווטאר בן דמותו של האמן יוצא למסע לילי בחיפוש אחר בת זוג וחברים. שיחה לילית עם דמות