Blog Category: כללי


פרסי הפסטיבל הבינלאומי לסרטי סטודנטים 2018

By Dirweb,

סך כל הפרסים והמענקים שהוענקו הערב מסתכם ב- 695,000 ש"ח

הסרטים הזוכים בתחרות הישראלית לסרטי סטודנטים:

חבר השופטים: אבי נשר (יו״ר), אנה הנקל-דונרסמארק, אליסה סימון, קובי פרג׳, אמיר פכר אלדין.

פרס ראש עיריית תל אביב יפו לסרט הטוב ביותר על סך 24,000 ש"ח

״כל הכבוד״, בימוי: עומר בן סימון, אריה הספרי (בית הספר לקולנוע וטלוויזיה ע״ש סטיב טיש, אוניברסיטת תל אביב)

נימוקי השופטים: "קומדיה רבת השראה, מצחיקה ועשויה בקצב מעולה. אכן "כל הכבוד".

פרס התסריט הטוב ביותר על סך 5,000 ₪ מתנת איגוד התסריטאים:

״תפקיד בעל משמעות״. תסריט ובימוי: שירה פלורנטין (בית הספר סם שפיגל לקולנוע ולטלוויזיה)

נימוקי השופטים: "פורטרט חכם של אישה צעירה בעמדה לא פשוטה, היוצר אמפתיה אצל הצופים וחושף תמונה מעמיקה של החברה הישראלית. הסרט מסתיים בסצינה שנכתבה עבור המסך הגדול, כאשר הצופים רואים את הגיבורה במצוקה רגשית, ואת אמה מרפאת אותה במחווה רוחנית. הבת יודעת שזה טוב לה, אך לא מספיק טוב. הקסם של הלילה שם כדי לעזור לה".

פרס הצילום הטוב ביותר על סך 5,000 ₪ מתנת ישפאר

״אסא בן 13״. צילום: נעמה בונימוביץ, בימוי: סלי אלימלך (בית הספר לאמנויות הקול והמסך, המכללה האקדמית ספיר).

נימוקי השופטים: "בסרט הזה הדימויים הרבים משרתים בחוכמה וביופי רב את הסיפור, ומותירים מקום לדמויות, למערכות היחסים ביניהן ולרגשות שלהן".

פרס העריכה הטובה ביותר על סך 5,000 ₪ מתנת איגוד העורכים:

״אושרי״. עריכה: שירה מישר, בימוי: ליהי סבג (מעלה, בית-ספר לטלוויזיה, לקולנוע ולאמנויות, ירושלים).

נימוקי השופטים: "קצב העריכה והבחירות מה לא לחשוף, הם אלה שמשכו את תשומת לבו של הקהל אל הסרט 'אושרי'".

פרס המשחק הטוב ביותר על סך 2,000 ₪ מתנת אמ"י

״ילדה״. משחק: אנסטסיה פיין, בימוי: דריה טורצקי (בית הספר לקולנוע וטלוויזיה ע״ש סטיב טיש, אוניברסיטת תל אביב)

נימוקי השופטים: "הופעתה המאופקת והמדויקת של אנסטסיה פיין מובילה את הסרט ״ילדה״. בעוד דמותה שומרת לעצמה את רגשותיה כלפי אביה, כל מחווה של פיין חושפת בפני הצופים את תחושותיה הפנימיות".

פרס לעיצוב האמנותי הטוב ביותר על סך 5,000 ₪ מתנת רנואר

״הדב״. יוצרת: דורין שוורצמן (בצלאל אקדמיה לאמנות ועיצוב, ירושלים)

נימוקי השופטים: "עיצוב ההפקה המרשים ב״הדב״ תומך ומעצים את המטאפורות של הנרטיב בסרט".

ציון לשבח:

״הגברים שמעבר לגדר״. בימוי: אינס מולדבסקי (בצלאל אקדמיה לאמנות ועיצוב, ירושלים)

נימוקי השופטים: "עם ציון לשבח זה אנו רוצים להסב את תשומת הלב לסרט שהיה שנוי במחלוקת בקרב צוות השופטים, שלא הצליח להתפשר ולהסכים על פרס. אנו משאירים זאת לכל אחד ואחת מכם למצוא את נקודת המבט שלכם כלפיו".

פרס חביב הקהל על סך 3,000 ₪ מתנת משפחה בעילום שם

״תפקיד בעל משמעות״. בימוי: שירה פלורנטין (בית הספר סם שפיגל לקולנוע ולטלוויזיה, ירושלים)

פרס לסרט האנימציה הטוב ביותר על סך 3,000 ₪ מתנת איגוד מקצועות האנימציה

חבר השופטים: ספי גייגו, גלי אדלבאום, יוני שלמון

"מכתב אהבה לבחור שהמצאתי" יוצרת: רחל רוטגרץ (בצלאל האקדמיה לאמנות ועיצוב, ירושלים)

נימוקי השופטים: "בעידן שבו אנשים מוצפים בדימויים, רחל גוטגרץ הצליחה ליצור בסרטה ״מכתב אהבה לבחור שהמצאתי״ שפה מקורית, חדשנית וייחודית משלה. לצד האסתטיקה והטכניקה שהיו עשויות ללא רבב, התסריט התגלה ביופיו ונוצר חיבור רגשי עמוק לגיבורה. עבודתה היתה שלמה, בעלת מבנה ותוכן, ורצינו שהחוויה לא תיגמר"

ציון לשבח לסרט אנימציה

״זוגות זוגות״ יוצרים: אפרת חן וייס, נטע בר ונאור זנא (בית הספר לאמנויות הקול והמסך, המכללה האקדמית ספיר)

נימוקי השופטים: "סרט עכשווי ורלוונטי, בעל הומור, רב ניואנסים ודיאלוגים כתובים ומשוחקים היטב"

 

הסרטים הזוכים בתחרות הבינלאומית לסרטי סטודנטים:

חבר השופטים: קטלין מקאינס (יו״ר), אנריקו ונוצ׳י, תום שובל, ג׳רמי זלניק, מרטינה פיורלינו

פרס הסרט הטוב ביותר על סך 28,000 ש"ח

"בלתי נראה" (Invisibly). בימוי: ארון זנטפטרי (האוניברסיטה לתאטרון ואמנויות הקולנוע, בודפשט).

נימוקי השופטים: "הסרט רותם את כל האמצעים הקולנועיים ומציג פרספקטיבה מגובשת ורגישה על תקשורת, אינטימיות ומשיכה והקושי האולטימטיבי להיפתח בפני האחר. כל החושים הקולנועיים מתבטאים כשירה שמתפתחת באיטיות ומחשבה רבה".

פרס התסריט הטוב ביותר על סך 5,000 ₪

"סליחה, אני מחפש את חדר הפינג פונג ואת חברה שלי" (Excuse Me, I'm Looking For The Ping-Pong Room And my Girlfriend) בימוי ותסריט: ברנהארד ונגר (האקדמיה לקולנוע וינה).

פרס הצילום הטוב ביותר על סך 5,000 ₪

״מעשה של אהבה״. (An Act of Love) צילום: וו.א.מ בליקלי, בימוי: לוסי נוקס (המחלקה לקולנוע וטלוויזיה, אוניברסיטת מלבורן)‏.

פרס העריכה הטובה ביותר על סך 5,000 ₪

״הקיץ כבר כאן (פרקים על נעורים)״ Where the Summer Goes (Chapters on Youth) ,

עריכה: לאורה גאמה מרטינס, בימוי: דויד פינהיירו ויסנטה (בית הספר הגבוה לתיאטרון וקולנוע בליסבון).ציון לשבח-משחק:

״לולי״, משחק: יובל כרמל ומעיין תורג׳מן, סרט מאת: יאיר פרידמן והדר סייפן (המכללה האקדמית בית ברל).

 

הסרטים הזוכים בתחרות הסרט העצמאי הקצר:

חבר השופטים: מיכל היימן (יו״ר), סוזנה קיראלי, ג׳ואנה דה-סוסה.

פרס הסרט הטוב ביותר על סך 10,000 ₪

"אינטרגלקטיק סמוראי" בימוי: הגר בן אשר

נימוקי השופטות: "בעמקות ומתוך רגש עמוק, הסרט מתמודד עם דילמות אתיות, מתעמת עם שאלות של אמונה, רשע, קנאה, מגדר וזהות, זאת באמצעות הבניית רשת מורכבת של דימויים, מראות מיתיים, תנועה ומתח"

פרס הבימוי הטוב ביותר על סך 5,000 ₪

"שממה" בימוי: מיקי פולונסקי

נימוקי השופטות: "בהקפדה ובאומץ, באופן מרגש ומרתק, חושף הבמאי קשר בלתי ניתן להפרדה בין אם ובתה. תוך שימוש בקומפוזיציות מדוייקות, תנועות מצלמה, תאורה ומשחק עדין, הוא פורש לפנינו מציאות חברתית קשה של בדידות ובידוד".

ציון לשבח:

"האלטעזאכן" בימוי: רוני בהט

נימוקי השופטות: "הבימאית מצליחה בעדינות רבה ובחמלה, להתמודד בו-זמנית עם סוגי פרידה שונים, ומעבר בין זמנים. נרצה לעודד את קולה היחודי". 

פרס חביב הקהל על סך 3,000 ₪ מתנת משפחה בעילום שם

"האלטעזאכן" בימוי: רוני בהט

 

בחירת פורום המבקרים

חברי פורום המבקרים: יאיר רוה, יעל שוב, מתן שירם.

פרס הסרט הטוב ביותר:

"היה שווה כל שקל" יוצרים: פז ברנשטיין, מולי אסידו, אריקה קומפטון (בית הספר לאמנויות הקול והמסך, המכללה האקדמית ספיר)

נימוקי השופטים: שלושה סרטים קצרצרים בסגנונות אנימציה שונים שמייצרים הוויה אנושית וחברתית, מטרידה ומעיקה אך עם זו בעלת אמירה אמנותית ומוסרית מגובשת. היוצרים בחרו טקסטים בוטים, נטולי מודעות ואירוניה והלבישו אותם ברבדים של סאבטקסט שצומח מהמפגש הלא צפוי בין המילה ובין התמונה. "היה שווה כל שקל"  גם מוכיח שבדקות מסך ספורות אפשר ליצור חוויה רגשית מטלטלת.

ציונים לשבח:

"אב ובנו" בימוי: הלל ראטה (מעלה, בית הספר לטלוויזיה, לקולנוע ולאמנויות, ירושלים)

"דיינו" בימוי: נעמי מרוז (בית הספר לקולנוע וטלוויזיה על שם סטיב טיש, אוניברסיטת תל אביב)

"כל הכבוד" בימוי: עומר בן סימון, אריה הספרי (בית הספר לקולנוע וטלוויזיה ע״ש סטיב טיש, אוניברסיטת תל אביב)

 

2 מענקי הפקה לסרטים קצרים על סך כולל של 280,000 ₪ הוענקו ע"י קרן גשר לקולנוע רב תרבותי לשתי יוצרות זוכות פרויקט ״קצר על הדרך – חשבון נפש":

חבר השופטים: קובי מזרחי, מיקי פולונסקי, מור אלדר

"מבט שלישי" – מאת אפרת רסנר

בנסיעת אוטובוס בין ירושלים לת"א, שירה מקבלת החלטה אמיצה לעבור מקום. החלטה שתוך דקות ספורות תהפוך לדרמטית ותגרום לשירה לנוע על הקו הדק שבין אשמה לחמלה ולפעול שוב בצורה לא צפויה.

נימוקי השופטים: "התסריט אינטימי ומורכב משכבות של הסתרה. יש התייחסות בעלת משקל לאטמוספרה שהבמאית מבקשת לייצר בתוך האוטובוס. מתוך הקריאה אפשר לחוש את המבט של הבמאית לעבר הפסיפס האנושי שמרכיב ומפורר חברה בתוך סיטואציה שכזאת".

"זכות מלידה" – מאת ענבר חורש

נטשה, בת העשרים ואחת, משתתפת בקבוצת "תגלית" לדוברי רוסית, אליה מצטרפים שני חיילים ישראלים. בנות קבוצתה מכריזות על תחרות, שמטרתה – להיות הראשונה שמצליחה להשכיב חייל.

נימוקי השופטים: "התסריט מרכיב לאט ובשקט כמיהה לשייכות על קרקע סדוקה, חברתית וקיומית. הבמאית מצליחה להפגיש שני זרים במדבר הישראלי ולייצר ביניהם רגע של נחמה".

 

2 מענקי הפקה לסרטי ביכורים קצרים באנימציה על סך כולל של 300,000 ₪  הוענקו ע"י קרן מקור לסרטי קולנוע וטלוויזיה לשני יוצרים זוכי אירוע הפיצ'ינג

שופטים: אדווה מרקוביץ, עמית גורן, תום קוריס, אורי לוי,  אלהם רוקני

״דג הזהב״ מאת גליה עוזמו

אדפטציה לעיבודו העכשווי והסוריאליסטי של אתגר קרת לאגדת הדייג ודג-הזהב. סרגיי דייג  עולה מרוסיה נאלץ לבחור האם להיות רוצח אך לשמור על המשאלה האחרונה שקיבל מדג-הזהב, או להשתמש במשאלה האחרונה שלו כדי להציל חיים של אדם זר, אך בכך לאבד את חברו היחיד- דג-הזהב ולהישאר לבד.

״השבת השחורה״ מאת חנן ליברמן

סרט המבוסס על אירוע אמיתי במשפחתו של היוצר. התרשמנו מאוד מהחיבור בין השפה הוויזואלית הייחודית של רישום החושף ומסתיר פרטים לסירוגין לבין סיפור אירוע דרמטי המתרחש בימי מלחמת השחרור 1948 בירושלים ומתואר משלוש נקודות מבט שונות.

 

פרס פרויקט הסרט הטוב ביותר במדיה דיגיטלית על סך 2,000 ₪

שופטים: גל מוג'ה ופרופ' ניצן בן שאול

Home Ascape  יוצר: יותם רוזין

 

יחסי ציבור: דורית חורדי  054-4999755 dorit@dorithordi.co.il

 

  Filed under: כללי
  Comments: 1


הפסטיבל מציג: זרקור לאורח הכבוד של הפסטיבל, הבמאי ז'אק אודיאר

By Dirweb,

בין רכות לאלימות –שרטוט דיוקנו של אודיאר כבמאי

מאת: עידו הלמן

ז'אק אודיאר, יליד צרפת, נחשב  לאחד הבמאים הנחשבים ביותר בימינו. הוא הוציא עד היום שבעה סרטים  כאשר בספטמבר הקרוב יצא סרטו השמיני: מערבון קומי באנגלית בשם האחים סיסטרס. סרט זה נשמע מבטיח מאוד, במיוחד כשהוא מכיל קאסט מרשים הכולל את: ג'ון סי ריילי, חואקין פיניקס,  ג'ייק ג'ילנהול ורוטגר האוור.

משפחתו של אודיאר הייתה מעורבת תמיד בתעשיית הסרטים. אביו, מישל אודיאר, היה תסריטאי ובמאי, ודודו היה מפיק. במהלך שנות ההתבגרות שלו, ז'אק שאף להיות מורה ואף התחיל ללמוד ספרות ופילוסופיה באוניברסיטה אך לא סיים את התואר. מי שהייתה חברתו באותו תקופה הציעה לו להיות עורך משנה בסרטים שונים ובמהלך שנות השמונים אודיאר אף כתב מספר תסריטים אשר הפכו לסרטים בידי במאים נחשבים והתחיל לביים סרטים קצרים משל עצמו.  הודות להצלחת סרטיו הקצרים הוא ביים את סרטו הראשון בשנת ,1994 דרמת פשע בשם תראו איך הם נופלים.

בשנת 1996 ביים את גיבור בזכות עצמו, דרמה בעלת אופי דוקומנטרי על אדם שחולם להיות "מישהו". לאחר מכן, ביים את על שפתיי (2001), העוסק במזכירה המלמדת את העוזר החדש שהיא מקבלת לעבודה, גנב שהשתחרר מהכלא, איך לאהוב, והוא בתמורה מלמד אותה איך להיות רעה. סרטו הבא היה ליבי החסיר פעימה (2005), המתאר איש נדל"ן שרוצה להיות פסנתרן. ב-2009 ביים את סרטו המצליח נביא, העוקב אחר סיפורו של מאליק, שנכנס לכלא ולאט לאט הופך לאישיות בכירה שם.  כשהוא רכוב על גל הציפיות הענק לאחר הצלחת סרטו הקודם נביא, הוא ביים את חלודה ועצם (2012) המרגש. בשנת 2015  אודיאר ביים את דיפאן, סרט שזיכה אותו בפרס "דקל הזהב".

סרטיו של ז'אק אודיאר מתאפיינים בהתמודדות גיבוריו עם מגבלות פיזיות ונפשיות, המניעות את גיבורי סרטיו לפעולה לשם השגת גאולה. סרטו חלודה ועצם, דמותה של סטפני, בגילומה הנהדר של מריון קוטיאר, מנסה למצוא את מקומה בעולם לאחר ששני רגליה נקטעו בעקבות תאונה. בהנביא, הגיבור, מאליק, נשלח לבית הכלא, ללא איש המלווה אותו או מחכה לו בחוץ, כאשר אנו הצופים כלל איננו יודעים מה היה פשעו. גיבור צעיר שברירי זה, אשר אינו יודע קרוא וכתוב, מנסה למצוא את מקומו בכלא האכזרי אליו הוא נכנס. קלרה, גיבורת הסרט על שפתיי, היא מזכירה הסובלת מבעיות שמיעה, המונעות ממנה למצוא עבודה חדשה. גם הסרט דיפאן עוסק בחייל עריק, באישה צעירה ובילדה קטנה, אשר בורחים כולם מהמלחמה בסרי-לנקה. הם מתחזים למשפחה ומנסים לבנות חיים חדשים בפריז אף שהם אינם מכירים אחד את השני.

מאפיין נוסף של סרטיו של אודיאר הוא הניגוד והשילוב בין רכות לאלימות. מוטיב זה בולט במיוחד בסרטו חלודה ועצם, שבו עלי, הגיבור הראשי, בגילומו המפעים של מטיאס שונרטס, הוא אדם חסר כול אשר מרוויח את לחמו מלחימה בקרבות איגרוף לא חוקיים.  עיסוק אלים זה בא בניגוד מוחלט לרכות של חברתו היפיפייה סטפני ושל שאר בני משפחתו של עלי, אשר נאלצים לחיות עם העובדה שכספם בא מאותם קרבות לא חוקיים. הסרט שם דגש על הליכלוך והזוהמה של הקרבות, לעומת התמימות והיופי של פארק המים בו סטפני עובדת, פארק אליו באים מאות אנשים מדי יום לשם הנאה ובידור. מוטיב זה מופיע גם בסרטו נביא, דרך הניגוד בין מאליק, גיבור הסרט, השברירי והעדין, לחברי בית הכלא הקשוחים והאכזריים. הסרט, אשר צבוע בגווני כלא אפרפרים, מדגיש בתחילתו את הניגוד המוחלט בין מאליק לבין שאר האסירים, אשר מדברים ביניהם במעין שפת כלא משותפת ומנסים לשרוד את היום.

אותו מוטיב חוזר ומופיע גם בסרטו דיפאן ,כאשר אנו רואים את הניגוד בין המלחמה הקשה והאכזרית בסרי-לנקה לבין השלווה בפאתי פריז, בה גיבור הסרט מנסה לבנות חיים חדשים עם "משפחתו החדשה".

כאורח כבוד בפסטיבל סרטי הסטודנטים של אוניברסיטת תל אביב, יוקרנו לאורך שבוע הפסטיבל מספר מסרטיו של אודיאר ותערך סדנת אומן בהשתתפותו, מתוך תקווה שהסטודנטים יחשפו לפועלו ולשיטות העבודה של במאי כה מעניין ועכשווי.

  Filed under: כללי
  Comments: None


פן אחד ימינה / איתמר חיימוביץ'

By Dirweb,

בסרטו "Involuntary", רובן אוסטלנד גורם לנו להתגעגע לתנועת המצלמה: תוך כדי שאנחנו חסרים אותה – אנחנו מצפים לה.

זהו סרט אפיזודי. בכל פרק ניתן לראות דמויות שונות משוודיה, בעלילות שאינן קשורות אחת לשנייה, כשהסרט שוזר את הפרקים ומעביר אותנו ביניהם. השוטים בו הם סטטיים, ארוכים, ממרחק ולא תמיד הנושא יהיה הדמות.

"Involuntary" משאיר המון מעיקרו לפרשנות הצופה וכדי להבין אותו יש ללכת לקראתו. אם כך, בין הבחירות האלה – איפה הסרט מדבר אלינו?

באחת הסצינות אנחנו רואים חבורה של נערות, אותן ראינו בסצינה הקודמת רוקדות לעיני מצלמה וקוראות בהתלהבות "כמו בפורנו", נוסעות באוטובוס שיכורות ומתעמרות בנוסע. בתחילה הוא מתעצבן ורוצה שיעזבו אותו במנוחה אבל מתקשר איתן יותר ויותר, כשלבסוף הוא מצטלם איתן (בסצינה הבאה נגלה שקנה להן אלכוהול). זו הסצנה הראשונה בסרט בה יש תנועת מצלמה. יהיו עוד כמה בסצינה הזו, והתכלית הפרקטית שלהן תהיה להראות את שני הצדדים בשיחה – אותו ואותן. דמות הגבר בסצינה הזו עוברת תהליך: ככל שהסצינה מתגלגלת תנועות המצלמה בין צדדי הפריים – הבנות והגבר – מתקצרות, עד לכדי מצב שבו הפריים הסטטי כולל את כולם.

בסצינה אחרת אנו רואים נהג אוטובוס בעימות עם נוסע. הוא הולך לקראתו ולקראת המצלמה, כאשר הנוסע יושב מאחורי המצלמה. כשהנהג צעד לקראתו בנחישות, חשבתי – האם יזיזו את המצלמה? מה הסרט יבחר להראות לנו עכשיו?

לסרטו החדש והמהולל, "הריבוע", ולכל סרט אחר של אוסטלנד בו אצפה, אגש בציפייה לרגעים קולנועיים כאלה: שמניחים מולך את הקולנוע וגורמים לך להסתכל לו בעיניים. בין אם מדובר בכורח הפריים ובין אם בבחירה אומנותית, כשראיתי את התנועה הזו היא גרמה לחשוב על השפה הקולנועית של הסרט. במיוחד בסרט בו תפיסת העולם ונקודת המבט של היוצר הן מרומזות בלבד, השאלה שתנועת המצלמה עוררה, מצדיקה אותה.

מתוך " Involuntary" של רובן אוסטלנד; האם הוא יזיז את המצלמה?

  Filed under: כללי
  Comments: None


הצופה בסרטיו של רובן אוסטלונד / אורי יעקובוביץ'

By Dirweb,

אני מצפה בקוצר רוח להקרנת הסרט "הריבוע", סרטו החדש של רובן אוסטלונד (Ruben Östlund). היכרותי הראשונה עם רובן אוסטלונד הייתה בצפייה בסרטו הקצר "Incident by a Bank " (2009) שזכה בתחרות הסרטים הקצרים של פסטיבל ברלין. הסרט מדגים את יכולת הבימוי האדירה של אוסטלונד. הוא מצליח בסרט להעביר שוד בנק שלם על ידי שוט יחיד ממצלמה שאיננה זזה ממקומה. אוסטלנד מצליח להעביר לנו חוויה עוצמתית של עובר אורח שצופה באסון. ככלל, תחושה של עובר אורח שמציץ על אירועים שנגלים לנגד עיניו, אירועים שאותם הוא לא אמור לראות, מאפיינת את סרטיו של אוסטלונד.

רובן אוסטלונד מצטיין לדעתי ביצירת מצבים שמותחים את הקו בין אי נוחות קיצונית לבין הומור גרוטסקי, הצופה לא יודע אם לצחוק על הדמויות או להרגיש אמפתיה כלפיהן. אני חושב שאחת הסיבות שסצנות אלו בסרטיו הן בעלות גוון כל כך ייחודי בהשוואה לבמאים אחרים, היא שרובן אוסטלונד מרבה לבסס סיטואציות שהוא בונה בסרטיו סביב סרטוני יוטיוב שהוא רואה. יוטיוב הפך להיות מקור עצום של דוגמאות של אנשים במצבים קיצונים והזויים שלא היינו מסוגלים להיחשף אליהם ללא האינטרנט. סרטיו “The Guitar Mongoloid” (מעין גרסה שוודית של ”Gummo”) ו"Involuntary" מורכבים כמעט לחלוטין מאוסף סצנות מהסוג הזה, סצנות אינטימיות שנותנות תחושה של סרטונים בייתים. קשה לנו בתור צופים להבין האם אנחנו צופים בקומדיה טרגית או טרגדיה קומית.

The Guitar Mongoloid/ Ruben Östlund (2004)

לדעתי, רובן אוסטלונד מגיע לשיאו בסרטו האחרון "פורס מז'ור". בסרט זה אוסטלונד לוקח את כל האלמנטים שבעזרתם הוא יוצר סיטואציות קטנות וגרוטסקיות, מגדיל אותם לממדים של סרט מבריק שדן במקומו של הגבר בחברה המודרנית. כמו בשאר סרטיו, גם כאן אנחנו מרגישים כמו מציצנים לא רצויים המסתכלים על הסיטואציות האינטימיות והמביכות שהוא יוצר. הסרט מגיע לשיאו במתיחת קו בין אי נוחות למגוחכות ומשתמש בתחושות אלו לתמוך בדיון מורכב על מהי גבריות.

"הריבוע" עוסק בעולם האומנות המודרנית, תחום שאוסטלונד התנסה בו באופן אישי. מעניין אותי לראות כיצד אוסטלונד ישתמש בסיטואציות הגרוטסקיות שמאפיינות אותו ליצירת סטירה נוקבת על עולם האומנות המודרנית.

 

Force Majeure/ Ruben Östlund (2014)

 

  Filed under: כללי
  Comments: None