תחי המהפכה! יחי הקולנוע? "אנחנו מדברים על סולידריות עם סטודנטים ופועלים – ואתם מדברים על תנועות דולי וקלוז-אפ!" (ז'אן לוק גודאר, בשעה שהשבית יחד עם קולנועני הגל החדש את פסטיבל קאן של 1968, בהזדהות עם המחאות והשביתות שהסעירו את צרפת באותם הימים.) מה לקולנוע המוקרן באולמות הסינמטק ולמאבק המבעיר את הרחובות? בחודשים האחרונים, שורה של מאבקים שטפה בזו אחר זו את הארץ ואת העולם. בארה"ב למשל, המחאות נגד אלימות משטרתית וגזענות ממסדית הוצתו מחדש בעקבות הרצח של ג'ורג' פלויד. גם אזרחי ישראל יצאו להפגין: בעקבות הרצח של איאד אל-חלאק, נגד אלימות כלפי נשים ובהתנגדות לסיפוח המסתמן... ביתר שאת, הרחובות התלהטו במחאות ענק נגד השחיתות השלטונית ונגד ההתנהלות הכלכלית של הממשלה במשבר הקורונה. באווירה הנוכחית ובהשפעת המעורבות החשובה של צעירים וסטודנטים בשינויים חברתיים, אצרנו בתכנית זו סרטים שעוסקים מקרוב – ולרוב בזמן אמת – במאבק. יוצרים הסרטים מפנים את עדשת המצלמה אל פעולות המחאה סביבם – ההפגנות, המניפסטים, העצומות ופעולות בלתי-שגרתיות אחרות. הסרטים בתכנית חולקים את הלהט שבוער במפגינים עצמם ואת תחושת הדחיפות לזעוק כדי להשפיע על המציאות. לצד זאת, עולה בסרטים הללו קול שני, כזה שבוחן את היחס של היצירה הקולנועית עצמה אל מול ההפגנות: מהו המעמד של אמנות ותרבות לעסוק בזמן אמת באנשים המוחים על החיים עצמם? אם היוצרים חיצוניים למאבק, האם הם ראויים לתווך את הזעקה של המפגינים? הקצוות האלה מצמיחים מרחב יצירתי מרתק, כר פורה לדרכי הבעה קולנועיות מופלאות. הם מייצרים חוויית צפייה מסעירה ומעוררת מחשבה כאחד – כזו שרלוונטית במיוחד לימים אלה תוך שהיא בוחנת את גבולות הקולנוע כאמנות על-זמנית. אוצר: יובל פרנס-מדר

עידן הנועזים, בימוי: וויליס הו, לו צ׳ון-ייפ

הפנתרים השחורים, בימוי: אנייס ורדה

טיסת לילה, בימוי: קלרה לרוקס גרסיה

שאלות של פועל מת, בימוי: איה סומך

דיטלייז 2&3, בימוי: אבי מוגרבי

© 1968 ciné-tamaris