כיתת אמן עם הבמאית זוכת הפרסים אנגלה שנלק, אחת היוצרות הבולטות של הקולנוע הגרמני העכשווי.

זוכת פרס הבימוי של פסטיבל ברלין 2019, אנגלה שנלק היא יוצרת המזוהה עם הזרם העכשווי בקולנוע הגרמני המכונה "אסכולת ברלין", שבין חבריו נודעו גם כריסטיאן פצולד ותומס ארסלן, אך היא ייחודית וחריגה גם בתוכו. לסרטיה הנועזים יש קצב וטון משלהם שמצליח לצופים להתבונן בעצמנו ולהתחבר קצת יותר לצד הבלתי מוסבר שבנפש האדם. שנלק עוסקת לרוב ביחסים אנושיים ואינטימיים בתוך התא המשפחתי האירופאי תוך מודעות חברתית וכלכלית ביקורתית. הסרטים מתחילים כבר בתוך התרחשות ולפעמים אפילו אחריה, אבל הרצף העלילתי מנופץ ונזנח, ובמקומו שנלק בונה את סרטיה מאותם הרגעים השבורים שמתרחשים בין לבין האירועים הדרמטיים. כמו הגישה הצנועה שלה למדיום, גם המינימליזם הרדיקלי של הופעות המשחק האטומות בסרטיה שואב ממסורות ההזרה של התיאטרון ומהנוקשות הברסונית שמתנגדת לנטורליזם. כך הופכים סרטיה למסתוריים, חידתיים ומאתגרים, ועם זאת הם מרגשים ומצליחים לחשוף את הקשרים המטאפיזיים הגועשים שמתחת לחוויות היומיום השלוות.

שנלק למדה דרמה והחלה כשחקנית תיאטרון לפני שלמדה באקדמיה לקולנוע וטלוויזיה בברלין. כבר בסרט הגמר שלה, "I Stayed in Berlin All Summer", פיתחה הצורה הקולנועית הניסיונית והרדיקלית שלה. סרטה "מקומות בערים" (1998) כבר הוקרן במסגרת "מבט מסוים" בפסטיבל קאן. סרטיה הבאים "מרסיי" (2004), "אחר הצהריים" (2007), ו"אורלי" (2011) זכו גם הם להערכה בפסטיבלים וביססו את מעמדה כקולנוענית. סרטה "הייתי בבית, אבל…" (2019) זיכה אותה בפרס הבימוי בפסטיבל ברלין.